בתעשיית ההיי-טק המקומית ישנה עובדה ידועה לכל והיא התחלופה הגבוהה של העובדים.
המספר השגור הוא 3. בממוצע כל 3 שנים מחליף עובד את מקום עבודתו; אין זה בגלל אי התאמה, או סגירת החברה – אלא בשל חיפוש העניין, המימוש עצמי והאתגר. אלו הסיבות אשר מניעות את העובד לחפש מקום עבודה מתגמל ומעניין יותר; יש שיקשרו זאת לדור ה-Y, חסר המנוחה (אשר אנוכי משתייך אליו), מחפש הגירויים והאתגרים החדשים.
מנסיוני, קיימת למועמד דילמה מהותית כאשר הוא רוצה לייצג את עצמו. חלק מהעובדים ביישנים (אם לא הרוב), לא מעריכים את עצמם מספיק ופשוט פוחדים לבקש יותר מדי.
אך מה יקרה אם נוציא את העובד מהמשוואה של דיוני השכר? האם ניתן יהיה לחקות את המודל של ייצוג השחקנים ולייבא אותו לעולם ההייטק? משמע, סוכן הייטקיסטים.
הרי גם פה, בדומה לעולם הבמה הטלוויזיה והקולנוע, בתחומים מסוימים ישנה תחרות עזה על מועמדים, דבר ההופך את המועמד לסופר-סטאר לכל דבר. לדוגמא, אם אתה יוצא יחידה טכנולוגית, בוגר אוניברסיטה יוקרתית ו/או בעל נסיון של שנים.
ולכן עולה השאלה: אם מועמד כזה שעונה על כל הקריטריונים הנחשקים, יקח את שירותיו של “סוכן ההייטקיסטים", יצליח למקסם את תנאי העסקתו? וכיצד בית העסק יגיב לכך?
לחלק הראשון של השאלה ישנה תשובה פשוטה והיא שידוע שהוצאת המו"מ לגורם שלישי מוציאה את הרכיב הרגשי והלא רציונלי, ובכך מאפשר למפגש רצונות איכותי יותר. בקשר לחלק השני של השאלה: מבירור שערכתי עם כמה מנהלי ומנהלות משאבי אנוש ניכר כי לא יתנגדו למודל כזה, ואף יתמכו בדבר.
חשוב לא לשכוח, כי המצב יכול להוביל גם לכשל שוק; ריכוז מועמדים ומשרות אצל סוכנים אשר עובדים תכופות עם ארגונים, יכול ליצור מצב של הבנות הדדיות אשר לא משרתות נאמנה את המועמד ויגמרו לעיוותים לא אובייקטיביים ביצוגו.
למרות הפסקה האחרונה, אני מאמין, באבולוציה של מציאת עבודה עצמאית בעיתון ו/או לוחות עבודה, למציאת עבודה על ידי חברת השמה ולבסוף על ידי Head Hunter – שאליו יתווסף הסוכן ההייטקיסטים כתפקיד נוסף על תפקיד של הHead Hunter.
